גופות קפואות למחצה בקבר אחים, חיילים מתים ותעלומת מגיפת השפעת הספרדית

משרד הדואר בכפר האינואיטי הזעיר Brevig Mission

אזהרה: בסוף הפוסט יש תמונה של ד"ר הולטין בתוך קבר האחים. לדעתי לא תמונה קשה או גרפית. אבל ראו הוזהרתם.

לפני 80 שנה, זן חדש של נגיפי שפעת מתפשט על־פני כדור־הארץ ולבסוף מגיע גם אל החור הנידח ברוויג מיסיון (Brevig Mission), אלסקה בתאריך 15 בנובמבר 1918. ככל הנראה בתיווכו של סוחר נודד שהגיע במסעותיו אל הכפר. לאחר־מכן, ב-20 בנובמבר, 5 ימים לאחר שמגיפת השפעת הנוראה מתחילה להכות בלשון היבשת סיווארד (‏Seward‏) מתים 72 מתוך 80 הכפריים האינואיטים שגרו בכפר העלוב ברויג מיסיון.

כמו בסיפור בלשים, עבודה מאומצת, חשיבה יצירתית וסקרנות הובילו את החוקרים לחבר קצה חוט אל רמז ולבסוף למצוא קשר בין הכפר הזעיר ובין נגיף השפעת, קשר אשר יכול לעזור למנוע התפרצות נוספת של נגיף השפעת של 1918, אחת ממגיפות־העל הנוראיות ביותר שהתרחשו אי־פעם.

השפעת של 1918, שנודעה בכינויה "השפעת הספרדית", אשר הדביקה 28% מאוכלסיית ארה"ב, הרגה 675 אלף אמריקאים. ולמעלה מ-20 מיליון אנשים מסביב לעולם, רובם ככולם בוגרים צעירים.

ד"ר ג'והן הולטין (Johan Hultin) יצא למסע אישי כדי לאתר דגימה של נגיף השפעת הספרדית אותו לו הוא קורא "היצור הקטלני ביותר בהיסטוריה של האדם". הולטין, אזרח שוודי, למד מיקרוביולוגיה ווירולוגיה (תורת הנגיפים) באוניברסיטה אמריקאית במדינת לואה (Lowa) ב-1949. במהלך שיעורי הווירולוגיה חזר וטען המרצה לוירולוגיה כי המפתח להבנת הקטלניות של מגיפת השפעת של 1918 יכולה להימצא בגופות של קורבנות השפעת אשר נקברו באדמה קפואה.

בית־חולים שדה לחולי השפעת הספרדית, או שמא בית־קברות שדה
בית־חולים שדה לחולי השפעת הספרדית, או שמא בית־קברות שדה

לפני החזרה של הולטין אל שוודיה, יצאו הוא ואשתו לטיול והגיעו גם לכבישים המהירים של אלסקה. בעיר פיירבנקס (Fairbanks) שבאלסקה פגש הולטין את אוטו גייסט (Otto Geist), אנתרופולוג מקומי שעבודתו הובילה להקמת מוזיאון אלסקה. כאשר שמע גייסט כי הולטין מעוניין בשפעת של 1918 הוא הפגיש בין הולטין לבין מיסיונרים לותרנים אשר חשפו בפני הולטין את רישומי הכנסיה על לידות ופטירות של הכפרים באלסקה בשנת 1918. הרישומים הכילו מידע מפורט על הנפטרים, כולל מקום הקבורה.

בתי אירוח בכפר Brevig Mission
בתים בכפר Brevig Mission

הולטין בחן את מפת אזורי האדמה הקפואים למחצה של אלסקה ובחר בכפר ברוויג מיסיון אשר התאים למדי לתנאים שהציב: קטלניות גבוהה בשפעת של 1918 וכן אדמה קפואה למחצה שאולי הצליחה לשמר גופות משנת 1918. הוא טס לברויג מיסיון ב-1951. לאחר שקיבל את ברכת המנהיגים המקומיים, הציבו הולטין, גייסט ו-2 חוקרים נוספים מאוניברסיטת לואה, מדורה גדולה מעל קבר אחים המוני שסומן בצלב עץ ועליו לוחית מתכת ולאחר שהקרקע הפשירה יכלו לחפור אל תוך הקבר. יומיים של חפירה מאומצת כדי להגיע אל הגופה הראשונה.

לאחר המוות הפתאומי של מרבית תושבי הכפר שכרה הממשלה האזורית כורי זהב מהעיר הסמוכה נומה (Nome) כדי שיחפרו קבר באדמה הקפואה למחצה. למעשה הכורים היו חייבים לחמם ולהפשיר את הקרקעלפני שיכלו לחפור בור גדול. בור גדול כקבר שהיה מספיק גדול להכיל את כל גופות הנספים. בקבר אחים זה קברו המיסיונרים את 72 קורבנות המגיפה.

הצלב הכפול מעל קבר האחם של קורבנות מגיפת השפעת של 1918
הצלב הכפול מעל קבר האחם של קורבנות מגיפת השפעת של 1918

בתקווה שאולי יצליח לחקור ולגלות את מקור הקטלניות של הנגיף התכוון הולטין להפיק נגיף פעיל מרקמות הלוע של הקורבנות. הוא נטל דגימות מרקמות הלוע של ארבע גוויות, סגר את קבר האחים וחזר לאוניברסיטת לואה. במעבדות של האוניברסיטה ניסה הולטין להפיק נגיף חי מדגימות הרקמה במספר שיטות. לאחר שנכשל חשב הולטין לעצמו כי ככל הנראה התעלומה לעולם לא תיפתר, הוא כמובן טעה, זה לקח 47 שנה.

שנת 1997, הולטין כבר בן 72 ובגמלאות וגר בסן־פרנסיסקו. הולטין קורא מאמר בכתב־העת המדעי ה-Science שנכתב בידי פתולוג מולקולרי בשם ד"ר ג'פרי טאובנברגר (Jeffery Taubenberger). טאובנברגר יליד גרמניה, היה הראש של מחלקת הפתולוגיה המולקולרית במכון המחקר הפתולוגי של הכוחות־המזויינים בוושינגטון די.סי. טאובנברגר ועמיתו פיתחו שיטה חדשה להפיק דוגמאות חומר־תורשתי של נגיפים. טאובנברגר יישם את השיטה שפיתח על רקמות של שני חיילים שנפטרו במגיפת השפעת הספרדית. חייל אחד היה זכר בן 21 אשר נפטר כתוצאה משעת ומסיבוכי דלקת־ריאות תוך 6 ימים מרגע ההידבקות בבית־החולים הצבאי Fort Jackson בדרום־קרוליינה והשני, זכר בן 30 אשר נדבק ומת במחנה הצבאי Upton שבניו־יורק ומת תוך 3 ימים בלבד מרגע ההדבקה. לטאובנברגר הייתה גישה לדגימות אלו מאחר שעובדי המכון לפתולוגיה שמרו דגימות רקמה מניתוחים שלאחר המוות החל ממלחמת־האזרחים של ארה"ב. בהמשך בשנת 2005 הצליחו להשיג ד"ר טאובנברגר ועמיתיו עוד 16 דגימות רקמה נוספות שנקלחו במקרים שונים בנתיחות לאחר המוות.

דר הולטין ליד הצלב המסמן את מקום קבורת תושבי הכפר ברוויג מיסיון
ד"ר הולטין ליד הצלב המסמן את מקום קבורת תושבי הכפר ברוויג מיסיון

הבעיה היחידה של טאובנברגר בדגימות הרקמה שהיו עטופות בפרפין היה גודלן הזעיר, לא יותר מבול. הוא היה זקוק לרקמות נוספות כדי לעבוד איתן. אך הוא לא ידע מהיכן יוכל להשיג דוגמאות רקמה נוספות של נפטרים ממגיפת השפעת של 1918 עד אשר הולטין כתב אליו.

תוך שימוש בחלק מכספי קרן־הפנסיה שלו, ערך הולטין מסע חוזר אל הכפר ברוויג מיסיון. לאחר שקיבל בשנית את אישור מנהיגי האזור, פתח הולטין בשנית את קבר האחים.

דר הולטין בקבר האחים
ד"ר הולטין בקבר האחים

בעומק של כשני מטרים מתחת לפני האדמה זיהה הולטין גופת אישה שהשתמרה בצורה טובה מאוד. גופה של אישה שמנה למדי. הולטין הסיר דגימות רקמה מהלוע, לאחר מכן סיפר כי העובדה שהרקמות ובמיוחד רקמות הלוע היו עשירות בשומן עזרה לרקמות להישמר כאשר האדמה הפשירה חלקית לאורך הקיץ בכל השנים שעברו מאז נקברה.

צלב העץ והמתכת הכפול
צלב העץ עם טס המתכת

עם הדוגמות מהאישה השמנה, התקרבו מאוד הולטין וטאובנברגר אל המטרה הראשונית של הולטין, לזהות את הנגיף ואחר מכן לנסות לפתח חיסון כנגדו. הולטין אמר כי התפרצות של מגיפת שפעת דומה היא בלתי־נמנעת והדוגמא אותה לקח מברוויג מיסיון היא חיונית מאחר והדגימות הראשוניות הקטנות של טאובנברגר פשוט נגמרו.

"האפשרות ליטול דגימת רקמה התאפשרה רק בזכות מנהיגי ברוויג מיסיון שאפשרו לי לחזור ולפתוח את קבר האחים" אמר הולטין בשיחת טלפון מסן־פרנסיסקו. "הם נתנו לנו את האפשרות לעשות משהו טוב, לא רק בשבילם אלא בשביל העולם כולו".

בשנת 2005 חשפו ד"ר טאובנברגר ועמיתיו כי נגיף השפעת שגרם למגיפה הגדולה של 1918 מקורו בציפורי־בר. וכי הנגיף עבר מוטציה שאיפשרה לו להדביק בני־אדם. אך מצד שני הסתבר כי לעומת נגיפי שפעת ממגיפות בינוניות בשנת 1957 ו-1968 לאחר שהנגיף נוצר הוא נשאר במצב יציב והחומר־התורשתי כמעט שלא עבר שינויים גנטיים נוספים (זהות של 99% בין הזן בפגע בברוויג מיסיון לבין הזן שפגע בלונדון, מרחק של אלפי ק"מ ומספר חודשים של התפשטות לעומת 97% במגיפות האחרות).

מקורות וקריאה נוספת

פורסם בקטגוריה מדע, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה