כיתות הזעם

הרבה זמן לא כתבתי, בסוף החופשה הגדולה (המכונה החופש הגדול) נשלחתי למילואים להגן על גבולה על הצפוני של מדינת (למה מדינה ולא ארץ?!) ישראל, גם על זה נכתוב פעם. לבסוף תמה החופשה וחזרנו אל כיתות הזעם ללמד. אין כמעט זמן להיות גם מורה, צריך להכין שיעורים, בחנים, לתכנן מעבדות, לבדוק בחנים, להיות עסוק בבוץ הזה הנקרא כיתות חטיבת הביניים.

אכן קיים אתגר גדול בלימוד ילדים בגיל ההתבגרות, זה הגיל שבאמת חיים, הייתי מגזים ללא עול. אך כאשר אתה לא מרגיש שנטיעותיך נותנות פירות – אין סיפוק וקשה להמשיך ולעמול ולהכין. לו לפחות תלוש המשכורת היה מנחם… אפשר לפחות לשרוף אותו ולהתחמם לאורו או לגלגל ממנו משהו…
אז חשבתי לי מהי העבודה החלומית לעצלן כמוני: בעדיפות ראשונה אחראי תיוק גומיות באיזה משרד נידח, כמה כבר גומיות יכולות להיות במשרד? ובעדיפות שניה: מנהל מחלקת חנוכה במשרד הדתות, סה"כ 8 ימי עבודה בשנה! ואולי הכי טוב: אחראי תיוק גומיות במחלקת חנוכה במשרד הדתות, אחחח…. עבודה אפורה עד למאוד.

מה שמותיר הרבה הרבה זמן לעשות דברים מעניינים אחרים.

פורסם בקטגוריה הוראה, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה